פסק-דין בתיק ע"פ 50684-05-13

1.         בפנינו שני ערעורים שהדיון בהם אוחד על גזר דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת קנטור) בת"פ 2212-01-11 מיום 24.4.13, לפיו נדון המערער ל - 16 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים שלא יעבור עבירת שוחד, וקנס בסך 25,000 ש"ח או 5 חודשי מאסר תמורתם.

            ע"פ 50684-05-13 הוא ערעורה של המדינה על קולת העונש בגזר הדין. היא מבקשת כי נחמיר בעונש המאסר בפועל וכן כי המאסר המותנה יחול גם על עבירת מרמה. ע"פ 52402-05-13 הוא ערעורו של המשיב על חומרת העונש בגזר הדין. הוא מבקש כי נקל בעונש המאסר שהוטל על המשיב, כך שתקופת המאסר לא תעלה על 6 חודשים, באופן שניתן יהיה לרצותו בעבודת שירות.

2.         כתב האישום המקורי הוגש לבית משפט השלום ביום 2.1.11. הוא כולל תשעה אישומים המייחסים למשיב 7 עבירות של לקיחת שוחד לפי סעיף 290 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977  (להלן - החוק) וארבע עבירות של מרמה והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק. עבירות אלה, כך מפורט בכתב האישום, עבר המשיב במהלך מילוי תפקידו כממונה על תחבורה ציבורית במשרד התחבורה במחוז צפון וכעובד ציבור. 

            המשיב כפר במיוחס לו, נשמעו ראיות, וביום 13.9.12 הודיעו הצדדים לבית המשפט קמא כי הושג הסדר טיעון לפיו יוגש כתב אישום מתוקן בו יודה המשיב, הוא יופנה לשירות המבחן שיכין תסקיר לגביו, והצדדים יטענו לעונש באופן חופשי. בעקבות זה הורשע המשיב לפי הודייתו במיוחס לו בכתב האישום המתוקן ובהמשך, הוגש בעניינו תסקיר של שירות המבחן למבוגרים.

3.         כתב האישום המתוקן כולל שבעה אישומים בהם מיוחסות למשיב  7 עבירות של לקיחת שוחד אותן הוא עבר במהלך מילוי תפקידו הנ"ל במשרד התחבורה וכעובד ציבור. הן מתייחסות לשורה של תחנות מוניות וחברות הסעה במחוז הצפון, ונעברו בשנים 2006, 2007, ו - 2008. בתקופה זו קיבל המשיב  סכומי כסף והלוואות מגורמי התחבורה הציבורית במחוזו הכפופים למרותו ולפיקוחו, בסכומים שונים: באישום הראשון (תחנת מוניות עמל) - 25,000 ש"ח, מתוכם הוחזרה הלוואה בסך 20,000 ש"ח + ריבית; באישום השני  (תחנת בן עמי) -  5,000 ש"ח, מתוכם הוחזר סך של 4,000 ש"ח וכן שיקים שבוטלו לאחר מעצרו של המשיב בסכום של 12,000 ש"ח. באישום השלישי (תחנת תפוזית) - 800 ש"ח שלא הוחזרו. באישום הרביעי (תחנת קווי הגליל) 6,000 ש"ח ובהם 1,000 ש"ח שלא הוחזרו. באישום החמישי (קווים עפולה) - 10,000 ש"ח. באישום השישי (מוניות ניו ליין) - 28,000 ש"ח שהוחזרו. באישום השביעי (תחנת מוניות מרכז טמרה) - 500 ש"ח.

4.         בתסקיר שירות המבחן למבוגרים מיום 10.3.13 מתואר מצבה הכלכלי הקשה של משפחת המשיב, הסובל מסכרת, לחץ דם גבוה ומאי ספיקת כליות, לאחר שהמשיב הושעה מעבודתו אחרי שהועסק במשרד התחבורה מאז סמוך לאחר שהשתחרר משירותו הצבאי המלא, ואף שימש יו"ר ועד עובדי המשרד במחוז הצפון. המשיב לוקח אחריות מלאה על העבירות שעבר, אותן ביצע לאחר שהגיע עד פת לחם. לדבריו, הוא "לא היה מודע שיש בכך עבירה על החוק ולא ראה בכך שוחד אלא עזרה מחברים" ואף החזיר את שלקח. קצינת המבחן התרשמה כי מדובר באדם "בוגר (ו)עצמאי" המנהל אורח חיים נורמטיבי ללא דפוסי התנהגות עברייניים שהסתבך בביצוע העבירות לאחר שחתם על ערבויות לאביו. קצינת המבחן מסכמת: "לאור כל האמור ומאחר ומדובר בעבירה ראשונה, אנו ממליצים לכבוד בית המשפט להטיל על שחר, צו מבחן לתקופה של 18 חודשים. זאת במטרה להקנות לו כלים להתמודד עם מצבי לחץ ... [וכן] צו של"צ בהיקף של 260 שעות ... בפארק הכרמל, בעבודות אחזקה, כ - 8 שעות ביום, יום בשבוע."

5.         הצדדים טענו לעונש בהרחבה, אף הובאו עדי אופי לטובת המשיב, ובית המשפט קמא גזר את הדין ביום 24.4.13. גזר הדין מפורט ומנומק, והענישה הוטלה לאחר סקירה מנומקת ומפורטת של הנתונים הצריכים לעניין ושקילה מעמיקה של שיקולי הענישה לקולא ולחומרה. כב' השופטת קנטור קבעה כי מתחם הענישה הראוי, במקרה דנן, נע בין 6 חודשי מאסר בפועל שניתן להמירו בעבודות שירות, לבין 3 שנות מאסר בפועל, כך שלאור השיקולים ששקלה והנתונים שבפניה, "יש להטיל [על המשיב] עונש המצוי בתחום המתחם הנ"ל, באופן שאינני חורגת ממנו באופן מהותי, לא לקולא ולא לחומרא." בהתחשב בכל האמור, הוטלה הענישה המפורטת לעיל ובמרכזה מאסר בפועל לתקופה של 16 חודשים.

6.         לטענת המערערת, העונש שהוטל על המשיב קל יתר על המידה, עד כי עלינו להתערב בו, בעיקר בכך שנאריך את תקופת המאסר בפועל. לדעת הגב' תמיר, הרף העליון שקבעה הערכאה הראשונה לגבי מתחם הענישה נמוך מדי שכן מדובר בשורה של עבירות שוחד הגורמות ל"פגיעה בגרעין הקשה של תקינות פעילותו של השירות הציבורי וחרגו באופן בוטה וברור מטוהר המידות הנדרש מעובד ציבור"; אף שהכספים הוחזרו, לא בכך יש לראות את הנזק העיקרי שנגרם, ואף אם הוא קשה לכימות, הוא חמור ביותר ו"נוגע לפגיעה באמון הציבור, לתפקוד של השירות הציבורי, פגיעה בשלטון החוק". יש להעמיד את המשיב בחזקת מי שיודע שהנזקקים לשירותו אינם נותנים לו הטבות וכספים כחסד, אלא על מנת שייטיב עימהם (ד"נ 2681/06 אלגריסי נ' מדינת ישראל, מיום 9.10.06) ומדובר באישומים רבים, ובשיטה בה פעל המשיב לאורך זמן.

            ב"כ המשיב, עו"ד נדשי, מפנה לכך שהסכומים שקיבל המשיב הוחזרו ובכך הוטב, לטעמו, הנזק העיקרי שנגרם עקב מעשי המשיב, וכן שם את הדגש על נסיבותיו האישיות הקשות, ובמיוחד מצב בריאותו הלקוי, כמפורט במסמכים הרפואיים שהוגשו לנו. כמו כן יש לזקוף לקולא את הודיית המשיב במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, לאחר שמיעת מספר מועט של עדים, מתוך 120 העדים שברשימה. עוד מפנה ב"כ המשיב לפרשת פרוחי (ת"פ (מחוזי חיפה) 45127-08-11) החמורה מן המקרה דנן, שם הואשם הנאשם בעבירות שוחד והלבנת הון ונדון ל- 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות כאשר הוסכם בין הצדדים שם על ענישה שבין 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות לבין 15 חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח.

7.         נזכיר, כי נעתרנו לבקשת המשיב, לה ניתנה הסכמת המערערת, לתיקונים בפרוטוקול. כמו כן עיינו בטענות הצדדים כמפורט בבקשת המשיב, בתגובת המערערת ובתשובתו של המשיב (בקשה מס' 5).

8.         לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועיינו בכל החומר המונח בפנינו, אנו מחליטים לדחות את שני הערעורים.

9.         הסכומים הקטנים יחסית בהם מדובר, והחזרתם לנותני השוחד, אין בהם אלא להקהות במעט את חומרת העבירות אותן עבר המשיב, ביוזמתו, לאורך זמן, תוך פניה אל גורמי תחבורה ציבורית הכפופים לו ולסמכותו בתפקידו, הבכיר יחסית, במשרד התחבורה. נקל לשער את הפגיעה החמורה שנגרמה עקב כך לשלטון החוק, לאמון הציבור במערכות השלטון והרגולציה במחוז הצפון ובמשרד התחבורה. מעשים כאלו, לא ניתן לשמור בסוד, והדברים עוברים מפה לאוזן תוך יצירת אווירה עכורה וחשדנות, הפוגעת בסופו של דבר בציבור הרחב הנזקק לשירותי תחבורה ציבורית יעילה ומסודרת.

            נפנה, בקשר לכך לדברי כב' הנשיא ברק בבג"ץ 7074/93 סויסא נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מח(2) 749, 777-778 (1994):

"אכן, נטילת שוחד, הפרת אמונים ועבירות אחרות הקבועות בדיני העונשין, אשר יסוד של שחיתות במובן הרחב טבוע בהן, מסוכנות הן לחברה ולסדרי הממשל. הן מכרסמות בעבותות הקושרות אותנו כבני חברה אחת. הן מפרות את האמון של פרט בפרט, ושל הפרט בשלטון. הן מעודדות זלזול ברשויות הציבור ובעובדי הציבור. הן מטפחות ציניות כלפי רשויות המינהל וכלפי הסדר החברתי הקיים. הן פוגמות באמון של הפרט בתיפקודו של הכלל, ובכך מערערות את היציבות החברתית. היטיב להביע זאת, תוך התייחסות לעבירת השוחד, השופט שמגר, בציינו:

'יש  בתופעות אלו כדי לכרסם חמורות באמון אותו רוחש האזרח לאלה שהופקדו על-ידו כדי לשרת את הכלל, הן מעכירות את האווירה ונוטעות אכזבה ותיסכול. מי שמפר את האמון שניתן בו על-ידי כך שהוא מנצל מעמדו ועמדתו לשם הפקת טובות הנאה אישיות פסולות, גורר עמו למדמנה לא רק את אלה שאתם קשר קשרים ואשר בפניהם הציב את מתן השלמונים כתנאי מוקדם להיענות לדרישותיהם ולהשגת זכויותיהם. הפגיעה היא, כאמור, רחבה ועמוקה יותר: הפיקוח שביצועו נדרש מנושא המשרה במסגרת תפקידו הופך לנלעג, כספי הציבור משולמים לריק והגרוע מכל, צומחות ועולות אמות-מידה מעוותות ביחסי האנוש וביחסי השלטון והאזרח, בהן טמונה סכנה לחברה כולה'"(עש"מ 1/77 קליין נ' מדינת ישראל , בעמ' 167).

            כמו כן נפנה לדברי כב' השופט ג'ובראן ברע"פ 7633/05 עצמון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.1.2006):

"בית-משפט זה פסק לא פעם, כי בעבירות כלכליות, עבירות של שחיתות והפרת אמונים, בהן על-פי-רוב מדובר באדם נורמטיבי שזו הרשעתו הראשונה, גובר משקלו של השיקול ההרתעתי על משקלן של נסיבותיו האישיות של האדם שדינו נגזר (ראו רע"פ 1884/94 נתן עובדיה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). איני רואה כל מקום לסטות מהלכה זו במקרה דנן."

מכך מתחייבת המסקנה כי נדרשה במקרה דנן ענישה מחמירה אף יותר מזו בה נקטה הערכאה הראשונה, כקבוע בגזר הדין, שאינו נוטה לחומרה כלל וכלל.

            יש לדחות, לאור האמור, את ערעורו של המשיב.